40 שנה למלחמה ההיא

ערב טוב!

הערב הוא ערב לפני יום הכיפור,זהו זמן עבורי לפחות של חשבון נפש גם על השנה שנגמרה וגם על השנה שבאה.

אבל יותר מכך עולות בי המון מחשבות על השנה ההיא לפני 40 שנה.

אני בטוח שגם אצלך עולות מחשבות אחרות שונות מההרגשה היומיומית והרגילה.

למרות שהחיים ממשיכים היום הזה הוא יום מיוחד גם לדורות הצעירים הילדים והנכדים.

שוב עברה שנה,  מאז המלחמה ההיא באוקטובר 73 יום כיפור.

האירועים והזכרונות עולים מחדש כל שנה ושנה לקראת יום הכיפורים.

היינו אז ילדים אני רק השתחררתי כחצי שנה קודם בן 22 (ממש תינוק ביחס להיום), והצוות שלי אפילו פחות.

הטנק שלנו 3 הספרות האחרונות היו "007" נכון מאוד ג'יימס בונד שהיה לו רשיון להרוג, אני חושב שלנו היה אישור או רשיון להישאר בחיים וזו לא היתה סתם קלישאה.

הטנק שלנו היה טנק רגיל בהחלט שהוסב בארץ לדיזל במקום בנזין.

היינו מין סוג של חילוץ ועזרה ושלחו אותנו כמעט באופן קבוע לחלץ ולעזור לטנקים אחרים שנתקעו מכל מיני סיבות גם בשטח אש.

טילי הסאגר שלא ידענו עליהם כלום הפחידו אותנו מאוד בימים הראשונים למלחמה.

צידי הטנקים המצרים "חגגו" עלינו הטנקסיטים עם הטילים, לא מעט מפקדי טנקים כולל קצינים נפגעו.

באחד מימי המלחמה שוגר לעברי טיל סאגר והודות לתרגולות

נגד הסאגרים שפותחו ממש תוך כדי המלחמה אני ניצלתי.

למזלי הגדול הוא עבר מעלי בכמה ס"מ בלבד והתפוצץ סמוך מאוד לטנק ומילא את הטנק ברסיסים.

יום לאחר מכן ראינו חיילים מצריים שברחו מרכבים שהפגזנו נעים בהמונים לכיון שלנו, ירדתי מהטנק והתקדמתי רגלית לכיוון קצה הצוק שעליו עמדו הטנקים שלנו כדי לראות מה קורה ולמזלי (שוב) הספקתי לחזור לטנק שניות ספורות לפני שהחיילים המצריים תקפו את הטנקים.

בליל הצליחת התעלה טנק של אחד הקצינים הפזיזים נפל לתוך בור גדול שרק התותח שנראה כמו תורן בלט החוצה אז כמובן אני נשלחתי לחלצו.

לאחר הצליחה שהתנהלה בצורה איטית מאוד ובילבול מוחלט חוסר תיאום וסדר, התקבצנו שארית הגדוד על אדמת אפריקה עם אור ראשון לחניון וחיכינו להמשך.

ממש כמו בסרטים מעלינו היה קרב אווירי והטייס המצרי החליט שזה לא שבילו אז הוא ברח והחליט לשחרר את מטען הפצצות שלו עלינו וכמובן עשה זאת על הטנק שנצא בסוף השיירה שזה אני והצוות שלי.

ראינו איך הפצצות משתחררות ויורדות עלינו במהירות. למזלנו הטייס כנראה מיהר לברוח והוא לא בדיוק כיוון. הפצצות נפלו ביננו לבין כל הגדוד מחזה שאני לא יכול לשכוח.

אכלנו שם אדמה וחצץ ואבק מילא אותנו בכל מקום בגוף. הטנק חטף בצד השמאלי רסיסים והסימנים ליוו אותנו בהמשך כל המלחמה ולנו לא קרה כלום. הטנק המיוחד הזה שלא נפגע בכלל כל המלחמה אלא עזר הרבה לאחרים שנפגעו.

לאחר ההסכמים שנחתמו והתארגנו ליציאת מצרים…זוכרים את הפעם הראשונה ההיא בפסח אז לנו היו גשרים לחצות (לא היינו צריכים לחצות כמו אז), הצוות שלי ואני זכינו להיות הטנק האחרון בשיירה בדרך חזרה לישראל.

רגעי זיכרון מהמלחמה ההיא, זהו זמן סליחות ומחשבות.

אנחנו כולנו רוצים לשמור על המשפחה על החברים האהובים שלנו.

אני מבקש ממך שתשמרו על המבצר שלכם והדרך לשמור זה לנעול ולבדוק שהכל נעול לפני שעוזבים את הבית אנא בידקו שוב שהכל נעול ומוגן.

[ווידאו חובה]

שלא תחשבו גם ביום כיפור פורצים.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
Call Now Button דילוג לתוכן